<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן א'</h1>
<h2>דף ח:</h2>
תנן בפ"ק דמועד קטן אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל מחנכין את הכוכין ועושים נברכת במועד וארון עם המת בחצר ור' יהודה אוסר אלא א"כ יש עמו נסרים. ופירש באלפסי דהא דתנן אין חופרין כוכין וקברות במועד דהיינו דווקא ליקבר בהן לאחר המועד אבל ליקבר בהן במועד מותר דאפילו יום טוב שני לגבי מת כחול שויוה רבנן לכל מילי כדאמרינן בפ"ק דביצה (ו' א') כ"ש חולו של מועד. ורבי אברהם ב"ר דוד ז"ל הקשה עליו אי מיירי ליקבר בהן לאחר המועד למה התירו לחנכן במועד שאם היה ארוך מקצרו ובמתניתא תנא מאריך בו ומרחיב בו כיון דלא הוי צורך המועד כלל למה התירו, אלא מסתבר לקבור בו במועד ואפ"ה אין חופרין אותן לכתחילה במועד מאי טעמא משום דאפשר בנברכת והוא הבקיע שהן קברות שלנו. ירושלמי (מו"ק פ"א ה"ו) עושים נברכת במועד וכל שהוא תושב נקרא בקיע והבקיע אין עושין אותו לעולם אלא לשעה והוא נקרא מהמורות בירושלמי דגרסינן בירושלמי (שם ה"ה) היו קוברין אותם במהמורות נתאכל הבשר מלקטין העצמות וקוברין אותן בארונים אותו היום היה מתאבל למחר היה שמח לומר שנינוחו אבותיו מן הדין, פי' במהמורות חפירות כדכתיב (תהילים ק"מ י"א) ימוטו עליהם גחלים באש יפילם במהמורות בל יקומו, והיינו נברכת דהכא שקוברין בה לפי שעה עד שיתעכל הבשר ואז מלקטין את העצמות ומוליכין אותן לא"י או אצל קברות אבותיו, וזה שמת במועד נותנין אותו לתוך המהמורות עד לאחר המועד שחופרין לו כוך או בונין לו קבר לפי כבודו. וארון עם המת בחצר, תנינא להא דת"ר עושין כל צרכי המת, גוזזין לו שערו ומכבסין כסותו ועושין לו ארון מנסרים המנוסרין מערב יו"ט, רשב"ג אומר אף מביא עצים ומנסרן בצנעה בתוך ביתו, ת"ק דמתני' היינו רשב"ג והילכתא כוותיה. ירושלמי (שם), וארון עם המת בחצר הדא דאת אמר בשאינו מפורסם אבל במת שהוא מפורסם אפילו בשוקא ר' חנינא חברין דרבנן עבדין ליה ארון בשוקא, הכל מודין שלא יקוץ לו ארזים ושלא יחצוב לו אבנים, פי' לחצוב לו מן ההר, היו חצובות בפלוגתא דר' יהודה ורבנן דמתני', היו חצובות פי' היו חצובות מן ההר אלא שצריכות עדיין לסתתן, וקשה מה צורך יש באותן אבנים והא אמרינן שאין בונים קברות במועד, ויש לומר לאו צורך בנין אלא לציון הקבר שמשימים בו אבנים בראשו וברגליו וכן לענין גולל ודופק שעושין מן אבנים, והא דאמרינן הכל מודים שלא יקוץ לו ארזים קשה דאמרינן פרק מי שהפך (מו"ק י"ב ב') קוצצין עצים במועד לצורך המועד, ויש לומר הני מילי לצורך החיים לאפות ולבשל וכיוצא בהן אבל כבוד המת לא מיקרי צורך המועד ולהכי לא שרו טירחא כולי האי, כל זה דקדק ר' אברהם ב"ר דוד מלוניל, ולא יעלה על לב איש לומר שאסור לעשות קבר בחול המועד שיקבר בו עולמית אלא לשעה עד אחר המועד עד שיתעכל הבשר, כי דבר זה פשט היתירו בכל תפצת הגולה אלא וודאי מותר לתקן קבר לקוברו עולמית, אלא שבימיהם היו רגילים בכך לקוברו עד שיתעכל הבשר ואז היו מסירין אותו וקוברים אותו בקברות אבותיו, ואינו אסור לתקן אלא כוכין או קבר בנין אבנים שראוי לעמוד ימים רבים [אבל קבר כעין שלנו חפירה בעלמא למלאותו עפר לאלתר מותר].
